דחיינים? התפקדו!

היא ביקשה לעבוד על הדחיינות שלה.. ״יש לי בעיה בניהול זמן״, היא אמרה לי בטלפון. קבענו פגישה. כמה משפטים לתוכה והבנו שלא מדובר בדחיינות, אלא בהימנעות. הימנעות בסיטואציות שבתפיסה שלה עלולות להסתיים בחוסר הצלחה. ״אני לא אוהבת להפסיד״.. במה שהיה נראה לה כ״מלחמה אבודה מראש״ וכשצללנו עוד קצת פנימה, גילינו שהמקור לזה הוא קושי להכיל חוסר הצלחה.. שלא לומר כשלון.

וחמור אף יותר, הוא הדיבור הפנימי הזה שלה, שיוצא מהפה ונכנס למוח, לגוף ולנשמה. השוט הזה של ההלקאה העצמית שנוזף בה פעם אחר פעם על כך שהיא שוב ״לא הספיקה״ והיא מצאה את עצמה שוב ״לא מספיק טובה״

אז מה עושים? מבינים שזו אף פעם לא דחיינות, זה משהו מתחת שמונע איתנו למלא אחר המשימות. נסו למפות את המשימות הללו שאתם אפפעם לא מגיעים אליהם - מה יש בהן? מה הן כוללות? במי הם נוגעות? מה יקרה אם תעשו אותם? מה יקרה אם לא? איך תרגישו אם תעשו? ואיך תרגישו כשלא תעשו?

יש מי שדוחה משימות כי הוא רגיל לחיות בעומס ואם אין עומס הוא ירגיש חסר ערך או תועלת ויש מי שדוחה משימות כי בתוך הראש מותקן לו פיצ׳ר שפועל אוטומטית ומכוון להלקות אותו על שהוא לא מספיק (טוב…)

אז שאלו את עצמכם את השאלות הללו ואז אולי תגיע הבהירות מה באמת אתם דוחים